<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ב ח"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ראובן שהשכיר בית לשמעון ונמצאת הבית של לוי מעלה שכר ללוי אפילו שפרעו לראובן והשוכר יגבהו אחר כך מראובן וכתב ה"ר יונה ואפילו ששכרו מראובן בדמים מועטין מעלה שכר משלם ללוי ואין יכול לומר אלו הייתי יודע שכן עולה השכירות לא הייתי שוכרו אלא פורע כדי שישוה משכירו' בית כמותו. ואם הוא חצר דלא קיימא לאגרא כלומר שאין רגיל לוי לשוכרו פטור מלהעלות שכר ללוי ומוציאין מראובן ונותנין לשוכר אם פרע לו השכירות ודוקא שהבית ישן שאם הבית חדש והשחיר לו הכותלים נותן ללוי שכרו משלם ואם מיחה בו לוי שלא ידור בו ודר בו חייב להעלות לו שכירותו משלם אפילו בבית ישן ואפילו בחצר דלא קיימ' לאגרא בתרא. לשון הרמב"ם ז"ל בשכירות פ"ה שדקדק מדין שוכר ספינו' ופרקה בחצי הדרך (והוא כתוב בדיני שומרים בח"ג) מכאן אתה למד שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאח' עד סוף זמנו משכיר לאחרים שהם כמנין בני ביתו אבל אם היו ד' לא ישכור לה' שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא במטלטלין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אלא בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומרי' כך וכן אני אומר אם בעל הבית אומר לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחו ואתה פטור משכירותו אינו יכול להשכירו לאחר שזה באל תמנע טוב מבעליו עד שאתה משכירו לאחר הנח לזה ביתו. ויש שהורה ואומר שאינו יכול להשכירו לאחר כלל ויתן שכירות לו עד סוף זמנו ולא יראה לי זה הדין אמת. ועוד כתב בשכנים פ"ה אחד מן השותפין שהביא אצלו אנשי בית אחר חבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו הדרך וכן השוכר ביתו לבעל הבית אח' והביא עמו קרוביו ומיודעיו לשכון עמו כאח' בבית זה הרי משכיר זה מעכב עליו ודקדק אותה מההיא דשותפין שרוצה אחד מהן לפתוח פתחו של בית אח' שקנה בחצר אחר' לחצר השותפין כאש' אכתוב במקומו. יש מי שכתב דשאלת קרקע נקנית בחליפין והתוספ' כתבו דאין נקנית בחליפין קדושין על ההיא דאיבעיא להו שדה במכר ומטלטל במתנה מהו וגם דקדקו במציעא עשיר שאינו עתיד למוד וכו'. ודעת כולם מסכמת שיכולין ליתן לו הקרקע עד זמן ידוע בקנין וידור בה או יעשה מה שירצ' עד אותו הזמן וגם יכול להקנות לו אגבו מטלטלין.
